האם עצירות כרונית יכולה לגרום לדיברטיקולוזיס?

דיברטיקולוזיס לעומת דיברטיקוליטיס

דיברטיקולוזיס הוא מצב אנטומי שבו נוצרים כיסים קטנים (הנקראים דיברטיקולה) בדופן המעי הגס. מצב זה נפוץ מאוד, במיוחד באוכלוסייה מבוגרת מעל גיל 40. הסיבות העיקריות להתפתחות דיברטוקולוזיס הן תזונה דלה בסיבים, גיל מבוגר והפרעות בתנועתיות המעי. ברוב המקרים, דיברטיקולוזיס אינו גורם לתסמינים ואינו דורש טיפול מיוחד.

הבעיה נוצרת כאשר מתפתח מצב הקרוי דיברטיקוליטיס. דיברטיקוליטיס הוא סיבוך של דיברטיקולוזיס, המתרחש כאשר נוצרת דלקת באחד או יותר מהדיברטיקולה. מצב זה מאופיין בכאב בטן (בדרך כלל בצד שמאל תחתון), חום, בחילות, שינויים בהרגלי היציאות, ולעתים דימום מהמעי. דיברטיקוליטיס יכול להיות חמור ולדרוש טיפול רפואי דחוף, כולל אנטיביוטיקה ובמקרים חמורים אף התערבות כירורגית.

במשך שנים רבות, הייתה תיאוריה רווחת שעצירות כרונית מעלה את הסיכון לפתח דיברטיקולוזיס. עם זאת, מחקרים עדכניים מטילים ספק בקשר ישיר זה. כיום, מדענים מאמינים כי גורמים נוספים, כמו תזונה, גנטיקה, ודלקת כרונית במעי, עשויים לשחק תפקיד משמעותי יותר בהתפתחות המצב.

המחקר היפני

מחקר יפני פורץ דרך מחקר, שנעשה ביפן ופורסם ב-Scandinavian Journal of Gastroenterology בשנת 2022, בנסיון למצוא תשובה לשאלה - האם עצירות כרונית יכולה לגרום לדיברטיקולוזיס? המחקר בדק יותר מ-1,000 אנשים שעברו בדיקת קולונוסקופיה. החוקרים רשמו מידע מפורט על הרגלי היציאות שלהם, השימוש בחומרים משלשלים, תזונה, פעילות גופנית ושאר גורמי אורח חיים. לאחר מכן הם בדקו למי יש דיברטיקולוזיס והתאימו את זה לנתוני העצירות שלהם. לאחר שהתייחסו לדברים כמו גיל, צריכת אלכוהול ותרופות, החוקרים גילו שלמשתתפים עם עצירות כרונית יש סיכוי נמוך יותר לסבול מדיברטיקולה, במיוחד בצד ימין של המעי הגס. החוקרים גילו שאנשים עם עצירות רצינית יותר היו בעלי שכיחות נמוכה ב-38% של דיברטיקולוזיס בהשוואה לאלה שלא סבלו מעצירות.

ממצאים אלו נוגדים את האמונה בת עשרות שנים שעצירות ומאמץ בזמן יציאה מקדמים היווצרות דיברטיקולות. אז מה קורה כאן? החוקרים חושבים שעצירות כרונית עשויה לשנות את הפיזיולוגיה ואת דפוסי התנועתיות של המעי הגס לאורך זמן באמצעות גורמים כמו שינוי איתות של נוירוטרנסמיטר או עיבוי שרירים. במילים אחרות, שנים של עצירות עשויות ליצור שינויים במעי הגס שגורמים להפחתת הסיכוי להיווצרות דיברטיקולה.

תקציר המחקר

מתודולוגיה: החוקרים ניתחו נתונים של מספר רב של מטופלים שעברו קולונוסקופיה. ממצאים עיקריים: בניגוד לציפיות, המחקר מצא כי אנשים הסובלים מעצירות כרונית דווקא הראו שיעור נמוך יותר של דיברטיקולוזיס בהשוואה לאנשים עם תדירות יציאות רגילה או גבוהה. השערות מוצעות: החוקרים העלו מספר השערות להסבר הממצאים המפתיעים:

א. ייתכן שהלחץ המופחת במעי הגס בזמן עצירות מפחית את הסיכון להיווצרות דיברטיקולות.

ב. אפשרות נוספת היא שהשהייה הארוכה יותר של הצואה במעי מאפשרת ספיגה מוגברת של מים, מה שעשוי להפחית את הלחץ על דפנות המעי.

השלכות קליניות: ממצאי המחקר מעלים שאלות חשובות לגבי הגישה הטיפולית הנוכחית לדיברטיקולוזיס ומדגישים את הצורך במחקר נוסף בתחום.

מגבלות המחקר: חשוב לציין כי למרות שהמחקר היה מקיף, הוא נערך באוכלוסייה יפנית בלבד, ויש צורך במחקרים נוספים באוכלוסיות מגוונות כדי לאשש את הממצאים.

לסיכום

למרות הממצאים המפתיעים של המחקר, חשוב להדגיש כי תזונה עשירה בסיבים תזונתיים ושמירה על שתיה מרובה עדיין נותרות האסטרטגיות המומלצות לשמירה על בריאות מיטבית של מערכת העיכול. עם זאת, תוצאות המחקר מערערות על התפיסה המסורתית והפשטנית הגורסת כי עצירות היא גורם ישיר ואוניברסלי להתפתחות דיברטיקולה!

ממצאים אלו מדגישים את המורכבות הרבה הקיימת בתחום הבריאות האנושית. הם מזכירים לנו כי לעיתים קרובות, המציאות הביולוגית מורכבת הרבה יותר מאשר הסברים חד-משמעיים או פתרונות אחידים שמותאמים על ידי הרפואה לכל אדם. במקום זאת, הם מעודדים אותנו לאמץ גישה מעמיקה ומותאמת אישית יותר בהבנת הקשר בין הרגלי חיים ובריאות מערכת העיכול.

לשיחת ייעוץ בווטסאפ

האם עצירות כרונית יכולה לגרום לדיברטיקולוזיס